בלוג

כשמדפיסים בתלת־ממד, לא מספיק רק לעצב מודל יפה במחשב. צריך להכין אותו בצורה שתתאים למדפסת – אחרת ההדפסה עלולה להיכשל או לא להתאים לשימוש.

1. התאמות ומרווחים (טולרנסים)

אם שני חלקים צריכים להתחבר זה לזה, חייב להשאיר קצת מקום ביניהם. בלי זה הם ייצאו צמודים מדי ולא ייכנסו. לרוב מספיק להשאיר כמה עשיריות המילימטר (כלומר, רווח ממש קטן) כדי שזה יעבוד חלק.

2. תמיכות

המדפסת בונה את החלק שכבה על שכבה. אם יש בליטה באוויר – היא לא תצליח להדפיס. כאן נכנסות ה"תמיכות": חלקים זמניים שהמדפסת מוסיפה כדי להחזיק את ההדפסה, ואחר כך שוברים או ממיסים אותם. ככל שמתכננים את המודל בצורה חכמה יותר – צריך פחות תמיכות, וזה חוסך זמן וחומר.

3. עובי וקירות

קיר דק מדי יכול להישבר, וקיר עבה מדי ייקח הרבה זמן וחומר. כדאי למצוא איזון – מספיק חזק לשימוש, אבל לא מוגזם.

4. חוזק ומילוי

בתוך החלקים המדפסת לא מדפיסה מלא, אלא "שלד" בצורת רשת. מילוי דליל (כמו חלת דבש) חוסך חומר וזמן. מילוי צפוף או מלא נותן הרבה יותר חוזק – שימושי לחלקים פונקציונליים.

5. בדיקה לפני הדפסה

לפני שלוחצים "הדפסה", אפשר לראות סימולציה בתוכנה – איך המדפסת תבנה את החלק, כמה זמן זה ייקח וכמה חומר יידרש. זה השלב שבו אפשר לגלות בעיות מראש ולתקן.

בשורה התחתונה

הכנת קובץ נכון = חלק חזק, מתאים ושימושי. טיפה מחשבה לפני – חוסכת הרבה כאב ראש אחרי.